צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יסודי התורה ו׳:ז׳

7 הסותר וכו'. ע' בה' בה"ב פ"א הי"ז שכ' שם הנותץ כו' ולא הביא עזרות וכאן כתב הסותר ועי' בתוספתא פ"ד דמכות דנקט שם כמו בה' בית הבחירה, ועי' בקדושין ד' נ"ד גבי אבני ירושלים שנשרו, ועי' מה שכתב רבינו בהל' סנהדרין פי"ט דנקט הורס אבן מן המזבח ושורף עצים מן המקדש ע"ש, ור"ל כך אם החיוב הוא משום האבן או משום דעי"ז נפסל המזבח או העזרה עי' זבחים ד' כ"ד ומש"כ רבינו בהל' בית הבחירה פ"א הל' יוד ובפ"ה מהל' ביאת מקדש ע"ש ונמצא כך דאם מתחלה נשרה האבן ואחר כך נתץ דאם יש עדיין קדושה באבן חייב ואם לאו פטור ועי' רש"י כתובות ד' ק"ו ע"ב ומש"כ רבינו הל' מעילה סוף פרק ו', ועי' בתוס' יומא ד' מ"ד ע"א, ועי' בתוספתא פ"ג דמכות גבי המבשל את הפסח ואי' שם דעובר משום פסול קודש:

8 ממהדורא תניינא: הסותר אפי' כו'. והנה אם גנז ספר תורה או שאר דבר במקום שאי אפשר להשיגו אם הוי זה כמו איבוד, עי' בתוספו' יבמות דק"ד ע"א וע"ז דנ"ב ע"א עי"ש ברש"י אם גניזה הוי בגדר ביעור ואם שייך בזה מכתת שעורא ועי' שבת ד"צ ע"א דמחלק שם בגבי כתבי הקודש נקט שם לשון גניזה דר"ל דגבי כתבי קודש הוא זה גדר תיקון ומתקימות הגניזה שלהם לכן חייב לכ"ע ולא הוה מלאכה שא"צ לגופא ע' תו' שבת ד' צ"ד ע"א אבל בע"ז הוה הגניזה גדר בשביל שלא יראו אותו ולהעלים מן העין וע' מגילה דכ"ו ע"ב וזו היא גניזתן ר"ל דזה תיקון הדבר בעצם וכן החיוב ולכך די בכ"ש וע"ש בתוס' שבת גבי מן בית מנוגע בגר כ"ש וי"ל דזה אתי' כמ"ד בנגעים פי"ג דמטמא בכ"ש וכ"כ בזה ולקמן אבאר בזה ועי' ב"ב ד"כ דגם אם מניחם בחלון נקרא גניזה ושבת דקט"ו גבי תחת הנדבך וזבחי' דפ"ח ומגילה דכ"ו ע"ב ולקמן בהל' ס"ת אבאר בזה באריכות, ועי' במו"ק דכ"ו ובירושלמי שם גבי מה שקרע אלישע על אליהו אף שלא מת ובירושלמי שבועו' פ"ג גבי נשבע על ככר והשליכו לים דהוי כמו ביטול השבועה בידים אף שהדבר עדיין ישנו וב"ק דצ"ח גבי נפל כיסו בבור ע"ש ותוס' פסחים פ"ז גבי נפל לבור הרי הוא כמבואר וע' פסחים דף י' ע"ב. ע"כ ממהדורא תניינא

9 ממהדורא תניינא: הסותר כו'. והנה נ"מ ג"כ היכא דגנז דבר במקום שא"א ליטלו אם זה ג"כ הוי כמו גדר בעור ועי' שבת ד"צ דנקט שם לשון גניזה וב"ב ד"כ וכמ"מ וע' בע"ז דנ"ב גבי ע"ז של ישראל צריכה גניזה אם זה ג"כ נקרא בעור שלה וזה תליא במ"ש התוס' יבמות דק"ד ע"א אם שייך לומר הגדר דכתותי מכתת שיעורא בדבר שצריך גניזה ע"ש וככ"ב מה זה הגדר דמכתת שיעו' ור"ל דע"י הדין דבעי שריפה או בעור נשתנה הצורה שלו והיכא דהקפידה התורה על צורה בטלה ממנו עי' ביבמות דף ק"ג ע"ב שם ועי' במה שכ' הרמב"ם ז"ל בפירוש המשני' סוכה פ"ג דבטל ממנו שם פרי וכן נ"מ לגבי מנעל של חליצה ע"ש ביבמות דק"ג ע"ב גבי מנעל של עיר הנדחת וברמב"ם הל' יבום כ' הטעם דלאו להלוכא ור"ל דנאבד ממנו שם של מנעל ולא ר"ל שהי' המנעל מעיר הנדחת וזה מכשיר בירוש' רק דר"ל שעשה מנעל מעור של בהמה של עיר הנדחת דשם אוסרה בגדר פרט בהמתה וגם תליא בעיקר הגדר של חליצה אם משום דצריך שתחליץ המנעל מרגלו או שתעשה פעולה שיהי' המנעל גלוי וזה תליא גבי ב' מנעלים זה ע"ג זה ע"ש דק"ב ע"א דחליצת מנעל יש אבל גלוי' כרעא ליכא וכן להיפך גבי שרפתו שם מנעל ליכא אבל גלוי' כרע' יש ויהי' נ"מ גבי חליצה שם אם עשאו שניהם שהמנעל התחתון חלצה והמנעל העליון הטילה עליו גחלת אי הוי חליצה ממ"נ או דצריך שני הפעולות במציאות אחת ויש בזה להאריך הרבה עי' ב"ב דף קנ"ב ע"א גבי מתנת שכמ"ר שכתב בה קנין לרב דאמר שם שיש בו ב' כחות אם הם נפרדים או מציאת אחת ונ"מ כגון אם אמר הלואתי לפלוני אם יכול לחזור בו השמטה במ"ש בגדר אם נתנו למציאת אחת שני כחות אם הם דברים נפרדים או נעשו מציאת אחת ואין בהם הגדר דממ"נ ועי' בעירוכין דף ל"ג ע"א גבי דין דר"ה גבי מקדיש בית בבתי החצירים וגבי מוכר בית בבתי החצירים ע"ש ועי' שבת דף כ"ב בתוס' ד"ה סוכה והני טעמי דאיתקצי למצוה וביזוי מצוה איך יהי' הדין אם נפל בחוה"מ ואז ממ"נ מותר ע"ש, וכן נ"מ להך דמו"ק דכ"א ע"א בדר"א ור"י גבי אבל בתפילין ביום שני אם חלץ אם צריך להניח וע"ש בירו' בזה וכן נ"מ בהך דנזיר דף מ"ב גבי נזיר וכהן שנטמא וחזר ונטמא אם חייב על השניה מחמת שהוא מחולל ועי' ירוש' נזיר פ"ג מחלוקת דר"ט ור"ע ובדברי רבינו בהל' נזירות פ"ה הל' ט"ו ובהשגות ועי' בתוס' שבועות דף י"ז ונידה דף נ"ז ובדברי רבינו בהל' אבל פ"ב הט"ו דס"ל דרק אסור ואינו לוקה עי"ש ובאמת לפי המבואר בירוש' פ"ג דנזיר שם נ"מ אם הטומאה הראשונה היתה בהיתר כמו כהן הדיוט לקרובים או כה"ג ונזיר למת מצוה אז על הטומאה השניה דהוי באיסור זה ודאי מה"ת, אבל היכא דגם הראשונה הייתה באיסור אז הוי מחולל ועומד ואין איסור מה"ת בשניה וכשיטת הראב"ד, וזה תלי' בהגר' בגמ' דילן בדנזיר שם כהן או נזיר שהיה מתו מוטל עי"ש ובירוש' שם בזה ובמס' שמחות והנה נ"מ כך גבי כה"ג שע"כ מתחילה הוא כהן הדיוט אם יש בו שני הגדרים כהן הדיוט וכה"ג או לא, וכבר כתבתי בגדר דברי הירוש' ברכות ספ"ג ורש"י שם דף כ"ב ודף כ"ו וביומא רפ"ג בירוש' ובפ"ג דקידושין ובפ"ב דשבועות אם יש שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה או לקדושה קלה אצל קדושה חמורה, ועי' קידושין דף ע"ז ע"ב במה דאמר שם לא יאמר קדושה כו' השתא כו' ושם ג"כ אמר פשיטא מיגרע גרע ולמה לן הק"ו, וכה"ג מקשה התוס' נזיר דמ"ח ודמ"ט, אך צ"ל דנ"מ לפי שיטת רבינו ז"ל דס"ל בהאס"ב דכה"ג באלמנה לוקה אף בלא קידושין משא"כ בכהן הדיוט בגרושה דרק בקידושין לוקה וכן ס"ל גם בכה"ג בגרושה ויש חולקים בזה ע"ש בה"ה וזה נ"מ אם משום דנשאר בו שם כהן הדיוט בזה צריך קידושין או משום דזה נאסר לכה"ג וכבר כתבתי במ"א במאי דפליגי גמ' דילן וירוש' אם כהן שנעשה חלל אם יש עלי' שם לוי, עי' בכורות דף מ"ז וגיטין דף נ"ט ע"ב וכתובות דף כ"ה ע"א ובירוש' פ"י דיבמות דלא ס"ל כן, והארכתי בזה בהך מחלוקת בתוספ' ביכורים פ"א אם כהנים מביאים ביכורים וקורין ר"ל משום דהקנין של כהנים אינו אלא בגדר צורה ונעשו בניו חללים אינם יורשים בערי מקלט וכבר כתבתי בזה דזה נ"מ בין אחוזה לנחלה עי' הוריות ד"ו ע"ב ועירוכין דף ל"ד ע"ב גבי ממזר של לוים אם יש לו חלק בערי מגרש, ועי' תוס' עירוכין ד"ד ור"ה דכ"ט ובל' רבינו בהל' עירוכין פ"ד הל' כ"א ודייק שם אם הי' המקדיש כהן או לוי והוא תמוה דהא אזלינן אחר ערי הלוים ולא אחר המקדיש וכן אם הי' שדה אחוזה או שדה חרם של ישראל שנפלה לכהן הוי כמו של ישראל כמבואר בעירוכין דף כ"ו ודף כ"ט ושם בדברי רבינו בהל' כ' ובפ"ו הל' ו' וכן מבואר בתוספ' עירוכין פ"ה ובמ"ש רבינו בהל' שמיטה ויובל פי"ג, וכן נ"מ אם שייך בהם דין של חמשים סלע דשדה מקנה לא, כמבו' בעירוכין די"ד ותוס' גיטין מ"ח ועי"ש דף כ"ו ע"ב אך נ"מ למ"ד מתנה אין יוצא ביובל בכורות דף נ"ב איך הדין אם הקדישה ותלי' בהני טעמי דעירוכין דף כ"ו ע"ב וע"ש דף י"ד גבי ב"נ ע"ש בתוס' וירוש' רפ"ג דקידושין והובא בתוס' גיטין דף מ' ע"ב ע"ש. עכ"פ גבי כה"ג אם יש עליו גדר כהן הדיוט, ועי' מנחות דף ע"ח דכה"ג בזמן שנתחנך אם לא עבד בגדר כהן הדיוט צריך להתחנך ב' פעמים, א' מנחת חינוך של כהן הדיוט והב' מנחת חינוך של כה"ג, חזינן דהוי ב' שמות פרטים א"כ לפ"ז כהן גדול שטימא עצמו לקרובים ואח"כ טימא לרחוקים דהקדושה של כה"ג מתחלל אצלו אבל הקדושה של כהן הדיוט לא נתחללה אם מוזהר על השני' ועי' בירוש' מעש"ש פ"ג ה"ב דאם לקח תרומה בכסף מעש"ש ונפסל בטבו"י מחמת התרומה אם יכולים לפדותו ע"ש ובירוש' פ"ג דחלה ועי' בתו"כ פ' תזריע לר"י דס"ל דיצירה של נקיבה דוקא בשמונים נידה דף ל' אם ילדה אנדרוגינוס והי' היצירה פחות אם יש בה גם טומאת י"ד של נקיבה דהא הוי לגדר נקיבה כמי' בעלמא ולכך צריך תרי קראי עי' בתו"כ שם ונידה דף מ' ע"א וב"ב דף קכ"ז ע"ש, ועי' בדברי רבינו בס"פ מהלכות אישות דס"ל דטומטום ואנדרוגינוס דשני גדלות שלהם בוודאי בן י"ב. ע"כ השמטה. ועי' בהך דעירוכין דף ל"ג גבי מחלוק' דרב הונא ור"א ובתוספ' כלים הובא בר"ש פ"ח גבי תנור של מתכת עשה לו טפילה אם יש עליו שני הגדרים בב"א אם קבל טומאה מגבו אם מטמא אוכל מאוירו וכן במאי דפליגי רש"י ותוס' מכות ד"כ ע"ש בד"ה ורבינא דנקט לי' בקניא שיהי' כמו שנכנס לפנים ואם אכלו שם יתחייב מלקות משום אוכל מעש"ש שנכנס לפנים בחוץ וכן נ"מ גבי אנדרוגינוס אם נאמר שהוא בגדר ברי' מ"מ אם החיובים שלו בגדר זכר אם די שיהי' אז בן י"ב שנה וכ"כ בזה דמלשון רבינו בהל' אשות ספ"ב נראה דלגבייהו הגדלות שלהם הוא מבן י"ב לכל דבר ועי' רש"י בכורות די"ב ע"א גבי נדמה במעשר בהמה דפסול אף שיש בו מקצת סימנים דומה לאמו אף דהפסול הוי רק משום בע"מ ושם דנ"ז ואכ"מ להאריך וכבר כתבתי מדברי הירוש' שבועות פ"ג גבי נשבע על הככר שיאכלנו היום ושרפו אם לוקה אם זה הוה גדר מעשה שלא יוכל לקיים הדבר וע"ש בתוס' שבועות ד"ד ע"א וכן אם לוקה מיד או ימתין לכשיכלה היום כיון דהככר אינו, ובהך מחלוק' דכלים גבי כלי מתכת שהזה עליו בג' ושברה והתקינה בו ביום אם צריך להמתין בהזי' שני' עד ז' וכן נ"מ גבי נרצע היוצא ביובל אם באמצע נתבטל היובל ע"י איזה סיבה וכן בהך דב"מ דק"י ע"ב גבי קיבל לשבוע דהשביעית מן המנין אם זה הוי רק כמו לששה שנים או לז' ונ"מ לתשלום או נ"מ אם נתבטל שביעית ועי' במכות ד"ג גבי המלוה לעשר שנים בזמן שנוהג שביעית אם נימא דהשביעית משמט אם בטלה השביעית, ועי' בגיטין דע"ו ע"ב גבי מת בתוך יב"ח אם מתירין אותה להנשא מיד או צריכה להמתין הזמן ובמ"ש הה"מ ז"ל בהל' גירושין פ"ח הל"ו ע"ש וכמ"ש אם הטעם מחמת דצריך הזמן או שלא יהי' הזמן העבר על להבא וכבר כתבתי במה דמבואר בזבחים דכ"ו דנ"מ בין צפון בקד"ק דשם אם הכניס ראשו ורובו כאלו הכניס כולו וגבי חוץ צריך שיהא כולו בפנים משום דשם דצריך שלא יהא החסרון של חוץ וכאן צריך שיהא המעלה בצפון ועי' במה דפליגי רש"י ורבינו דרש"י ס"ל בזבחים די"ד דחטאות אף דבעי צפון מכ"מ אם שחטן בהיכל כשרין וע"ש בתוס' דס"ג ולא כשיטת הרמב"ם ז"ל בהל' מעשה הקרבנות דרק בשלמים. ועי' בזבחים דצ"ב ע"ב גבי הני בעיי' גבי דם של העוף שנשפך דמה על הרצפה דבעי שם אם דנפסל בה כלי שרת או דלא צריך כל"ש, ובאמת זה מבואר בתוספ' פ"א דקרבנות דפסול כלי שרת אך שם משום הזאה, ועי' בדברי רבינו בהל' פרה בפ"ד דס"ל ג"כ דכלי פוסל בדם וע"ש בהשגות ובתו"י יומא רפ"א וי"ל כמ"ש הראב"ד מחמת שחסר דמה וכה"ג מבו' בתוספ' פ"א דמנחות גבי לוג שמן של מצורע אך גבי קרבן עוף למה, וצ"ל משום דהזי' צ"ל מגופה ונ"מ בהך בעי' דזבחים דצ"ב הנ"ל דאם אח"כ שפכה לצוואר, ועי' זבחים דס"ד והיזה מדם החטאת מגוף החטאת, ובאמת הך בעי' דשם גבי חטאת העוף שנכנס לפנים צווארה ככלי שרת ור"ל דהוי ג"כ גדר קבלה וע"ש דט"ו ע"א בתוס' ודס"ו ע"ב ודפ"ד ע"ב ובאמת מה דקיי"ל דאם נכנסה הבהמה לפנים קודם קבלה דלא פסל ע"ש דפ"ב ע"ב ודצ"ב ע"ב אי משום דעדיין אין שם דם עלי' או משום דלא הוי הכנסה לפנים ובגדר דרך משופש ע"ש דפ"ב ע"ב וכמו מכניס במוץ דע"ז דמ"א ובתבן דירוש' פ"ה דברכות וכ"מ ונ"מ דמה שנכנס דמה לפנים יש בזה שני גדרים א' מה דנפסל הדם והשני דהקרבן נפסל וזה רק בשכיפר ואז רק אם נכנסה מאליו או בשוגג דאז הדם לא נפסל ובשכיפר נפסל הכל ועי' במאי דפליגי שם דף פ"ב גבי הכניס בשוגג ובאמת כך דאם הכניסה במזיד דהדם נפסל אז אף אם אח"כ זרק ממנו לא פסול הקרבן דהוי דם פסול ולא הוי זריקה כלל ועי' בתוספ' פ"ח דקרבנות וט"ס שם, ולכך דייק רבינו וכן במשנה לשון נכנסה ולא ל' הכניס דאם הכניס רק הדם פסול והקרבן גופו לא פסל לכו"ע ונ"מ דאף אם נימא דנפסל כל הדם מ"מ הדם שנשאר בצוואר לא נפסל אם נימא דאין עליו שם דם עדיין ואף דדם סכין מקדש לי' ר"ל שיחול עליו שם דם ונ"מ אם יש מעילה בדם קודם קבלה וכ"כ בזה א"כ י"ל דמשנה דזבחים דל"ב ע"א קאי גם אחטאת עי' בירוש' פסחים פ"ז דאמר שם דריה"ג דס"ל דלא פסל את החיצון אזל לשיטתי' דס"ל דלא הוי פסול הגוף ע"ש ועי' זבחים דל"ו ע"א גבי דבר רע ור"ל לא כפרש"י דקאי אמחשבה רק דע"י שכיפר בפנים נפסל הקרבן עכ"פ רק דנכנסה מאלי' אז ע"י שכיפר נפסל הכל ועיין תוספות זבחים דף כ"ו ע"ב ע"ש אך יש לומר דכמו דאמרינן בזבחים דפ"ב ע"ב דהיכא דהכניסה ע"מ להכניסה לפני ולפנים לא נפסל בכניסה להיכל ה"נ דהכניסה ע"מ לכפר לא נפסל עד שכיפר ועי' חולין דף ק"ב ע"ב זה לפי מחשבתו. עכ"פ י"ל דכלי שרת גרע גבי עוף כיון דשם מקדש אף שלא מדעת משא"כ גבי רצפה עי' זבחים דכ"ו ע"ב ודפ"ז ובירוש' ספ"ד דסוכה גבי מזבח החצון דאינו מקדש אלא מדעת לכו"ע וכן דייק קרא דבמזבח החיצון כתיב וקדשתו והי' קדש ובמזבח הפנימי כתיב קדש קדשים לד' ר"ל נצחיות עי' ירוש' רפ"ב דסנהדרין, ועי' יומא דמ"ח גבי קטורת ומנחות דף כ"ו ע"ב גבי קומץ שנתנה לשמאל. על כל פנים לשיטת רש"י משום שלא יהי' החסרון וצריך דווקא כולו לפנים ועי' במנחות דס"ט ע"ב גבי חטים שירדו בעבים אם כשרין לשתי הלחם דאין בהם חסרון דחו"ל ולא מעלה דא"י וכן לגבי כה"ג דמצווה דוקא בבתולה ג"כ כן אם משום המעלה או להיפך שלא יהי' החסרון וזה תליא בהך מחלוק' דיבמות דנ"ט וד"ס גבי בוגרת ומוכ"ע ושל"כ וזה ג"כ תליא בזה אם משום המעלה או שלא יהא החסרון ועי' נידה ד"ח ע"ב ובתוס' כתוב' דל"ט ע"ב גבי של"כ דיש לה כתובה מאתים ובירוש' פ"א שם מבו' להיפך וכן הוא הגדר גבי כהן דקיי"ל דבע"מ כל מצות כהונה עליו בכל הדברים רק מחלל עבודה וחלל הוא להיפך שבכל הדברים הרי הוא כזר רק דמכ"מ עבודתו כשרה והטעם דעבודה אם הוא זר פוסלה ושאר דברים צריך שיהא כהן ולכך בע"מ יש עליו ב' גדרים כהן וגדר זר ולכך בכל הדברים הרי הוא ככהן אבל העבודה שם זר שיש עליו הוא פוסלה וחלל אין עליו שם כהן כלל אבל מכ"מ שם זר ג"כ אין עליו ולכך לכל הדברים אינו ככהן אך לעבודה לא פוסל וכן נ"מ לגבי אבל דהנה אנן קי"ל במו"ק ובנזיר דגבי אבל מקצת היום ככולו ומכ"מ פסק רבינו ז"ל בהל' אבל פ"ט הי"ב גבי קריעה דלא אמרי' מקצת היום ככולו והגדר גם כן כך אם צריך לנהוג אבלות זה העילה וממילא אסור לעשות להיפך מדיני האבלות או שאסור לעשות הני דברים שאבל אסור בהם וממילא צריך לנהוג אבלות ולכך אם נימא דלכך אסור משום דצריך שינהג שפיר י"ל מקצת היום ככולו דהרי נהג ואם נימא דעיקר הוא האיסור לא שייך מקצת היום דהרי מכ"מ שאר היום ג"כ צריך לנהוג איסור וגבי קריעה כיון דחזינן דגם לוקח הבגד אסור לאחותו חזינן דלא משום המצוה רק משום מציאות האיסור ולכך לא שייך בו לומר מקצת היום ככולו מה שא"כ בשאר גדרי האבלות אך באמת י"ל דהא דמבו' במו"ק דכ"ו דהלוקח אסור לאחותו י"ל דרק גבי קריעה על או"א דהבגד אסור לאחותו לעולם והוי בגדר איסור על גוף הבגד ולכך גם הלוקח אסור לאחותו אבל גבי שאר אבלות דאז רק לזמן ל' יום הוי רק איסור גברא והלוקח מותר לאחותו אף תוך ל' אך זה תליא כמש"כ במה דאמרי' בהך דביצה די"ז דגם קמחו נאסר וחל האבלות גם על בהמתו ועי' רש"י מו"ק די"א ע"ב ד"ה פסקי אך שם נ"מ דאף בחו"ה דליכא האבילות על האדם מכ"מ על הנכסים שלו חל דגבייהו לא שייך יו"ט וזה שיטת רבינו תם ז"ל שם במו"ק די"ב ותוס' ע"ז דכ"א ע"ב דמוקי שם הך דמו"ק באבל וכבר תמה עליו בעה"מ דאז לא שייך כלל אבלות אך באמת על הנכסים חל גם אז ולכך לאחר יו"ט אף דהוא נוהג אבלות מכ"מ מלאכתו נעשה ע"י אחרים כמבו' במו"ק די"ט ע"ב ע"ש. עכ"פ יש דבר שצריך שיהא ויש דבר שצריך שלא יהא להיפך ונ"מ ג"כ גבי ספק היכא דצריך לקיים הדבר אז צריך בברור שיעשה הדבר והיכא דרק שלא לעבור על הדבר אז להיפך ועי' שבת דקל"ז ע"ב אם צריך שיהא נראה מהול או שלא יהי' נראה ערל ובחולין דפ"ח ע"א גבי כסוי הדם ועי' קדושין ד"נ ע"א ומ"ש הרשב"ם ב"ב דקכ"ו ע"ב גבי בכור דכיון דצריך יכיר ספק הוי כמו שודאי אינו בכור וכן הדין גבי ספק נפשות להקל ר"ל בגדר ודאי פטור וגבי ספק מילה דאינו דוחה שבת שבת דקל"ה ר"ל ג"כ בגדר ודאי ואם מל הוי ודאי מחלל שבת ובכמ"מ כן וכן ג"כ ר"ל הך דחולין דקל"ד ע"א גבי ספק לקט לקט ר"ל דהתורה אמרה דקרא דעני ורש הצדיקו דהוי ודאי לקט ולא רק ספק ועי' במכילתא פ' משפטים פ' כ' דיליף זה מקרא דדל לא תהדר בריבו ולקמן שם יליף מלא תטה משפט וברש"י סוכה דנ"ה ע"א ד"ה ימוטו ומשמע שם דאם לא עשה כן נענש בוודאי וע' בירוש' פאה ספ"ד דמחלוק' שם בזה מהיכין ילפינן, ונ"מ לזה אם זה בגדר וודאי מתנת עניים או רק ספק, ונפקא מינה למעשרות אם חייב ובאמת זה סתם משנה בפאה פרק ז' ה"ג גבי עוללות דאם ספק לעניים ומשום דגבי עוללות זה נעשה מאיליו וא"צ שום פעולה מבעה"ב ועי' מחלוק' בפאה פ"ז ה"ו גבי כרם שכולו עוללות אם לבעה"ב או לעניים ואנן פסקי' דלעניים ורק אם יש שם בציר אז אין לעניים קודם הבציר ובאמת אם הבע"ב אינו רוצה לבוצרם דאז אין יכולים העניים ליטול אם כופין הבע"ב לבצור וכבר כתבתי בזה מהך דנדרים דמ"ד ע"ב וכ"מ גבי מפקיר כרמו דנקט עמד ובצרו חייב בעוללות ולכאורה פשיטא דהא מבואר דהמפקיר כרמו לאחר שנודעו העוללות העוללו' לעניים אך צ"ל דיש חיוב על הזוכה ליקח האשכולות כדי שיהיו העניים יכולים ליטל העוללות וכן מבוא' בתוספ' שם ונ"מ ג"כ לפי מה דמבואר בגיטין דמ"ז דאם לקטו ב"נ את המתנות חייבים במעשר ע"ש בתוס' וב"ק דכ"ח והגדר דכיון דקיי"ל בחולין דף קל"ד ע"ב דהחיוב דהלאוין דלא תכלה כו' הוא רק אם עניים מלקטים ע"ש ובתוס' ר"ה ד"ד ע"ב ותו"י יומא דף ל"ו ובירוש' פ"ח דפאה ובאמת בגמר' נקט זה רק אלקט משום דכבר כתבתי דגדר לקט לא חל רק בזמן שעניים מלקטים זה וכן מוכח בתוספ' פאה פ"ב דקודם שלקטו אינו יכול להחליף הבע"ב עם העניים, אך מ"מ מירוש' פ"ח דפאה ה"א וכן הוא בשאלתות פ' קדושים ובדברי רבינו פ"א מה' מתנות עניים משמע דגם בשאר מתנות עניים כן ועי' ב"מ ד"י ע"א גבי ד' אמות דמקשה שם מהמשנה נפל כו' ודלג שם דין דלקט והטעם דכיון דכ"ז שהעני לא לקט עדיין אין עליו שם לקט כלל ואין שייך לומר קנין ד"א כ"ז שאין מונח שם ממתנת עניים וכ"כ בזה בח"ב ועי' בתוס' כתובות דף ס"ח ע"א ד"ה קודם כו' אך מ"מ גבי עוללות כבר חל עליו הדבר לכו"ע וע"ש בירוש' פ"ז דהוי כשותף ובירוש' תרומות פ"ו גבי מחלוקת אם מותר לשלם תשלומי תרומה בלקט ע"ש, וא"ש דברי התוספ' פ"ד דפאה דאמר שם דאין מאמינים את הנכרים ולכאורה מה לנו אם מאמינים אותם דכיון דהם לקחו חייבים במעשר וע"כ דזה קאי אעוללות ועי' תוס' חולין ק"ל ע"ב, וזה ר"ל הך דברכות דל"ב ע"ב במה דאמר שם ארבעה צריכין חיזוק כו' ומעשים טובים ור"ל הך גדר דצדיק משלך ותן לו וזה ר"ל חזק ואמץ לשמור כו' ועי' יבמות דכ"א ונ"מ דפטור מן המעשר דאם הוי ספק וכיון דגבי גדר ממון אין יכולין ליטלו מחמת המע"ה שוב הוי ודאי פטור כמבו' שם בע"ב דכל היכא דאינו יכול ליטלו הוי ודאי פטור דהוי בגדר לא לעורבין כו' וכב"כ במ"א להך דמנחות דל"ז במה דבעי שם פלימי גבי מי שיש לו שני ראשים באיזו מניח תפילין ופשט מפה"ב דצריך ליתן י' סלעים ע"ש והגדר דכב"כ דגבי פד"ה יש מלבד גדר הפדיון דין מתנ"כ אך כ"ז שלא נתן לכהן הדבר לא חל שם מת"כ על זה וכן בראשית הגז וכן בפדיון פט"ח לר"א בכורות די"ב ע"ב וכן ערכין כ"ז שלא נתנן ליד הגזבר עי' חולין דקל"ט אך מכ"מ מוכח לשון הגמ' בכור' די"ב ודנ"א דאם אמר שזה יהי' לפדיון הבן או לראשית הגז וכן ערכין חל ע"ז גדר נדר שיהא הדבר הזה ניתן ורק חייב באחריות משום שזה מוטל עליו שהדבר יהי' נעשה וכ"ב ועי' בד' רבינו בהל' בכורים דפסק דאב הפודה את בנו מברך על כמבו' בפס' ואם הבן פדה עצמו מברך לפדות והטעם דהפדיון של האב הוא דבר נמשך דלכך אין הבן עצמו מחויב משום שפדאו אביו ונ"מ ג"כ דלכך קי"ל בכורות שם דאף אם לא נתן השעור בב"א וכן לכמה כהני' מהני ולא כמו בהך דב"ק דק"י גבי גזל הגר דהחזירו לחצאין לא יצא וע"ש ד"מ גבי כופר והטעם דזה דבר נצטרף ונמשך וזה רק עצם וכמו בקרבן ועי' מנחות ד"ז וד"ח גבי קומץ ע"ש וכן נ"מ ג"כ אם נמצא הכהן חלל לאחר שפדאו אף למאן ד"א בירוש' תרומות פ"ח דאף גבי מתנות שבגבולין מהני דיעבד ע"ש זה רק אם כבר נגמר הדבר אבל אם עדיין לא נגמר אז לא מהני וכמו דמבו' בירוש' תרומות שם והוריות פ"ג דאם קבל הכהן ולא זרק עדיין הדם ואח"כ נמצא שהוא חלל לא מהני שאחר יגמר הדבר והארכתי בזה במ"א גבי אם מלק הכהן חטאת עוף ואח"כ נמצא שהוא חלל אף דהקרבן כשר מכ"מ לגבי אכילת קדשים י"ל דהוי בגדר נבלה ועי' בחולין דק"כ ומנחו' ד"ה ע"ב אם משום דלגבי קדשים הוי זה שחיטה לדין התורה או דרחמנא שרי' וכן נ"מ גבי כהן שאכל עולת העוף אם חייב ג"כ משום נבלה כמו בזר ביבמות דל"ג. אך כל זה באב הפודה בנו אבל מי שפדה עצמו הוי רק חיוב מחמת האב לפדתו והדבר נגמר לכן מברך לפדות וי"ל דצריך ליתן ה' סלעין בב"א עכ"פ גבי פדיון כ"ז שלא פדה הוי חיוב עליו מחמת דאינו פדוי ולכן צריך לפדות בהך דמנחות שם ב' פדיונות מה שא"כ גבי תפילין רק מחמת שצריך לעשות ודי בפעם אחת ועי' בדברי רבינו בהל' שגגות פ"ח ה"ה שפסק שם דאם עשה מלאכה בה"ש של שבת ויו"ה אינו מביא אשם תלוי מפני שודאי חטא ולכאורה אינו מובן שהרי אפשר שיהי' שעשה מקצת בשבת ומקצת ביוה"כ ואז פטור וא"כ ליחייב אשם תלוי אך צ"ל דבאמת מלבד הספק בהשטח של בה"ש וגם בהדין שלו, יש בו מציאת שהוא זמן בגדר נקודה הנעשה משני הזמנים בלתי מתחלק ויש בו שני השמות ואז י"ל דאם התברר לנו זה הזמן לגבי שבת וחול כיון דיש עליו שני השמות והוא דבר הכרחי שא"א לשום זמן שלא יהי' כך הוי גדר שבת ולא דמי להך דשבת דל"ה גבי זב דשם אין זה הכרח שיהי' אז ראיה מה שא"כ גבי שבת דזה תמיד כן שוב חל עליו שם שבת בודאי אם נתברר לנו הדבר ועי' בהוריות ד"ד גבי הביא כפרתו ביה"ש דנתכפר וא"צ להביא אשם תלוי ובירוש' שם פ"ג ופסחי' פ"ח ובתוספ' דכריתות פ"ב גבי מחוסר כפרה אך שם מבו' דצריך להביא חטאת העוף הבאה על הספק אך שם נקט ספק חשכה ולא בה"ש עכ"פ י"ל דלגבי שבת אם נתברר הדבר בברור גמור הוי חיוב ודאי אבל גבי שבת ויו"כ דזה מושכו לכאן וזה מושכו לכאן א"א לומר עליו שני השמות וכמו הך דחולין דכ"ח ע"ב גבי תרי רובא בחד מנא ליכא ואכמ"ל וזה ר"ל ג"כ הך דכריתות די"ט ע"ב במה דאמר ר"י דקדקתם אחרי כו' ובירוש' ברכות פ"א ה"א דמייתי ראי' דספק קרא ק"ש חוזר וקורא מבריית' דקתני הקורא קודם לכן לא יצא וזה בה"ש ע"ש אך באמת זה הוי מציאת זמן בפ"ע הנקודה המחבר לילה ויום ורק בדבר ההכרחי ולא בסיבה, ועי' בתוס' כתובות דף ל' על הך דיבמות דף ל"ג גבי טמא ובע"מ בב"א היכי משכחת לה כגון חתך אצבעו בסכין טמא וע"ש בתוס' דמיירי שהי' האצבע מחובר רק בחוט השערה ואם שייך שם לומר דנעשה זה בב"א ממש וכן בהך דחולין ד"מ ע"ב גבי כל שהוא דחצי קנה פגום דמוכח שם דא"א לחלקו, ועי' תוס' זבחים דף פ' ע"א ונדה דל"ה ע"א שכתבו דא"א שלא לחלוק הכ"ש לשנים ע"ש ובזה פליגי ר"י ורבנן דכריתות הנ"ל וזה ר"ל הירוש' ברכות פ"א מאן תנא ראי' גבי ביה"ש של כהרף עין נחלקת לשנים ר"י ר"ל דפליגי בזה אם יש גדר נקודה שיהי' עליו שם בפ"ע ועי' ב"ב ד"ק ע"ב דאמטייהו כו' ושבת דף קל"ג ע"ב גבי מילה ביה"ש ובירוש' שם וככ"ב, עכ"פ לכך כתב רבינו בהל' שגגות פ"ח ה"ה הנ"ל דביה"ש שבין שבת ליוה"כ לית בי' גדר אשם תלוי ולא כמו בהל' מחוסרי כפרה פ"ב הי"ב גבי ראי' ע"ש, ולכך ג"כ מבואר בשבת דל"ד גבי ספק עירוב להקל אם הניח ביום ונאכל ביה"ש או הניח ביה"ש ונאכל משחשיכה ולא נקט הניח ביה"ש ונאכל ג"כ ביה"ש כמו גבי ראי' שם וע"כ כיון דזה הכרחי א"א לחלק חד ביה"ש לשני שמות משא"כ בראי' דזה סיבה, ועי' נדרים די"ח גבי כוי דמקדיש חייתו ובהמתו ע"ש וביצה דף ח' גבי דעתו על וודאי ואין דעתו על ספק וה"נ בתקנת חכמים כן דתיקנו רק בזמן וודאי ולא בזמן ספק ולכך אין ראי' מכאן לספק קרא ק"ש, וע' סוכה דמ"ו ע"ב אי מתרמי לי' וזה הנ"מ לגבי אתרוג דשם תיקון מצוה וגבי סוכה גדר איסור. ע"כ ממהדורא תניינא